" /> Ofek Groups - דברי פתיחה
דברי פתיחה
שימי תלמי

בחרנו לקרוא ליום עיון זה "תעתועי כוח". מזה כמה חודשים אנו עסוקות בתכנון ובהכנת היום, ומזה כמה חודשים אני מוצאת עצמי מתבוננת אל היומיום שלי מתוך מושגים של כוח וחולשה. מצאתי אותם בכל מקום, החל מן הכוח שאספתי לי לקום מהמיטה בבוקר לעוד יום של יחסי כוחות לא שווים בין מה שהייתי רוצה לעשות, לבין מה שבכוחי לעשות.

במילון אבן שושן, גדול ורב הוא כוחו של הכוח, והוא נפרש על עמוד שלם. אפשר למצוא שם את כוח האבנים מול כוח הברזל, את כוח האדמה שמשוחח שיחת רעים עם כוח המשיכה, את כוח הגברא המתקשה להתמודד עם כוח הסוס, את אומץ הכוח, את גדולי הכוח, את רבי הכוח שזקוקים לעתים לכוח עליון כדי לגבור על תשישות הכוח.

הרבה מקום יש לו לכוח בשפה העברית, כמעט כמו לביטויי השלג בשפת האסקימוסים. יש אומרים שניתן ללמוד רבות על התשתית המונחת בהווייתה ובתודעתה של חברה או אומה, דרך כמות המלים שקיימות סביב אותו מושג. "למלים יש כוח" - כך אנו נוהגים לומר; השפה היא ללא ספק ביטוי במלים של הווייה פנימית מודעת ולא מודעת.

הלא-מודע כמושג מצוי בשפה הפסיכואנליטית כמו גם בשפת היומיום בהתייחס לנפש האדם היחיד. בשנות ה50 במכון טוויסטוק שבלונדון התפתחה תיאוריה של יחסי קבוצות אשר הציעה לשאול את מושג הלא-מודע לטובת הבנת תהליכים בקבוצה, בארגון ובחברה, וכן מושגים נוספים מהתיאוריה הפסיכואנליטית, מגישתו של ביון לקבוצות ומתיאוריית המערכות הפתוחות.

הלא-מודע כפי שפרויד הגה אותו, נועד להגן עלינו מתכנים שמאיימים עלינו רגשית, אותם קשה לנו לקבל כחלק מעצמנו, משום שהם אינם רצויים חברתית ותרבותית. לכן אנו מאחסנים אותם בלא-מודע. תכנים אלה אינם קבורים שם בדממה, אלא חיים ובועטים, ומשפיעים על ההתנהגות שלנו, על היחסים שלנו עם הזולת ועל תבניות החשיבה שלנו. גם היחס שלנו לסמכות מוטבע בדימויים מודעים ולא מודעים שנצרבו באמצעות יחסים עם אחרים מראשית החיים.

הגישה של יחסי קבוצות מציעה להתבונן באותו אופן על תהליכים בארגון ובחברה. למשל, בגישה זו אפשר לשאול איזה תפקיד לא מודע משרת הסכסוך באזורנו עבור העולם המערבי. האם כך מושלכים על כל יושבי האזור הרוע, התוקפנות והקורבנות, וכך העולם המערבי משוחרר מלהביט בעצמו ולזהות אלמנטים קשים אלה בתוכו, אך ממשיך להתעסק בהם דרכנו שוב ושוב. התיאוריה תכנה מנגנון זה הזדהות השלכתית, ותטען שזה מנגנון שמתקיים כל הזמן בתקשורת בין יחידים, בין קבוצות, בין ארגונים כמו גם בין חברות ואומות.

יש אומרים כי אלוהים נמצא בפרטים הגדולים ויש שיטענו מנגד כי אלוהים מצוי בפרטים הקטנים. לפרטים הקטנים יש להקשיב הקשבה מיוחדת, לאסוף פרט לפרט, להקשיב החוצה ופנימה, וכך לאט לאט לצייר תמונה על המציאות. הדרך אל הלא-מודע עוברת דרך הפרטים הקטנים, דרך הפנטזיות, החלומות, פליטות הפה ופליטות הקולמוס.

לדוגמא:

בפרסום שהוצאנו ליום העיון כתבנו: "נמלה אחת יכולה להרוס סכר שלם", וחשבנו על כוחה של הנמלה הקטנה לשנות סדרי עולם. כשהעברנו את הדף להדפסה, יד נעלמה כתבה: "נמלה אחת יכולה להרוס סכר שלום". על פניו טעות דפוס קטנה, ומעניין איזה אסוציאציות ותגובות רגשיות, תנועת ו"ו הקטנה עשתה לנו. הו"ו השתרבבה לה שם, וכמו הזכירה לנו שלא רק נמלים קטנות יכולות להרוס ולבנות. בכוחם של הפרטים הקטנים, שכאילו אינם נחשבים, לפרש ולשנות תובנות.

יום זה הוא למעשה הזמנה להניח לרגע בצד את הדברים הגדולים, את המושגים שכל אחד ואחת נושאים עמם, להרפות ולהשתחרר מהדיעות, העמדות, השיפוטיות והקטגוריות, ולהפליג כאן אתנו לאופק מרחבי אחר. לחפש את גרגירי הסודות הקטנים, הנחבאים מאחורי הכותרות, אלה שמתוכם אפשר להבין את הגדול שלכאורה שלם.

ויניקוט, פסיכואנליטיקאי ורופא ילדים ידוע, ניסה לענות על השאלה היכן המקום בו אנו חיים, או אולי המקום שבו יש חיים, וטען שקיים קשר הדוק בין היכולת למשחק לבין בריאות נפשית אצל מבוגרים וילדים כאחד. משחק לפי ויניקוט הוא עניין רציני, והוא מתרחש באזור הביניים אותו הוא כינה 'המרחב הפוטנציאלי'. זהו מרחב משחק במובן העמוק של המלה, והוא ממוקם פרדוקסלית לא בחוץ - במציאות הממשית האובייקטיבית, ולא בפנים - במציאות הפנימית הסובייקטיבית, אלא במרחב הביניים שהוא גם פנים וגם חוץ וגם לא פנים ולא חוץ. במרחב זה יש מקום לסתירות ולניגודים, לפרדוקסים, לפנטזיות, לחלומות, לאסוציאציות, לווריאציות שונות. היכולת לשהות במרחב זה מאפשרת לידה של מחשבות חדשות, של רעיונות ודרכים שלא ראינו קודם. במרחב זה, כוח אינו ניגודה של החולשה. אנו נחפש את חולשת הכוח ואת כוחה של החולשה.

הפיצול והדיכוטומיה מצמצמים ומדלדלים את העצמי, כשאנו נאלצים להשליך על האחרים חלקים מעצמנו, אז אנו הופכים להיות חד-ממדיים: יש טובים ויש רעים, יש תוקפן ויש קרבן, יש למעלה ויש למטה. דינמיקה זו בדרך כלל גורמת לנו להתנהגות חזרתית, מאחר ואינה מאפשרת למידה מהניסיון, עד שזו באה עלינו לכלותנו.

יום עיון זה, העוסק בתעתועי כוח עורר עניין רב, ורבים רצו להשתתף, עד שלצערנו לגבי חלק מהפונים נאלצנו להשיב פניהם ריקם. כפי שציינתי קודם, גישת יחסי קבוצות היתה מעלה את השאלה - לנוכח עובדה זו - לגבי משמעות כוח המשיכה של יום זה בהקשר חברתי-מערכתי, ומנסה להעלות השערות אפשריות. האם זו ההתפכחות מכוח הזרוע ומשאלה להתמרה והמרה של כוח זה לסובלימציה יצירתית ולשיתוף פעולה? או שמא תחושה של חולשה ואובדן האמון בכוחנו, וניסיון לחפש אחיזה מחודשת בסוד הכוח? כך או כך, או גם וגם - זו ללא ספק שאלה מעניינת, שיתכן ונצליח בסיומו של יום זה לאסוף עדויות ומחשבות לגביה, ולנסות לבנות לעצמנו תמונה אפשרית, ואולי גם כמה תובנות חדשות לגבי מהותו של מושג הכוח.

אני מעבירה את רשות הדיבור לחגית, שותפה נאמנה ואמיצה לתכנון יום זה; העבודה המשותפת היתה אתגר והזדמנות לזהות רגעים של השלכות ומאבקי כוח, אך גם לימדה אותי על כוחו של הדיאלוג ושיתוף הפעולה.

 
צור קשר מהיר
שם
טלפון
מייל