" /> Ofek Groups - דברי פתיחה
דברי פתיחה
חגית שחר

יום העיון הזה 'התבשל' קצת יותר משנה. היה צריך את הזמן, ואת רצף האירועים הפוליטיים והחברתיים שסביבנו כדי לקבל עוד ועוד תיקוף. אני זוכרת את עצמי עומדת לפני כשנה בכיכר רבין, בהפגנה נגד עסקת הטיעון של קצב, מוקפת עשרות אלפי נשים וגברים ואומרת לבנותיי, שאין כוח בעולם שיוכל לעמוד מול עוצמת ההתנגדות הזאת, מול דרישת האמת והסולידריות שמוחה על עוולת הכוח. אז עוד לא ידעתי מה עוד עומד להתרגש על המדינה והאזור תוך חודשים ספורים.

התמונה שמלווה אותי במהלך כל החודשים האחרונים, היא של דמות (גברית כנראה) העומדת על הר גבוה, ידיה מושטות אל על ואוחזות גביע מלא במשאבים ובשליטה. הדמות עומדת זחוחה ובטוחה, מחוברת לאדמה עם תחושה ודאית של יציבות ואחיזה. כשמתרחקים קצת רואים שהיא עומדת על מדרון עם אבנים קטנטנות המדרדרות אותה למטה. גם כשהיא מתדרדרת במורד ההר, ממשיכה הדמות שלי להחזיק בגביע זיכרון הכוח, למרות שזה התרוקן מכל משאביו.

נראה שהחודשים האחרונים היו משופעים במדרונות חלקלקים. נשיא שבע כוח עומד להיכנס לכלא, רמטכ"ל מיועד נאלץ לוותר על הכיסא, שליט מצרים שופע נכסים ושליטה הורד מכיסאו ועומד למשפט, ושליטים נוספים אוחזים בצבאות וטובחים באחיהם כדי לא למצוא עצמם בתחתית המדרון. האם זה מקרי שכולם גברים? האם כל הגברים מחזיקים בכוח באופן דומה? איך נשים מתמודדות עם כוח? איך הכוח נראה כשהוא בידי קבוצה, קהילה, המון? האם הוא נראה כמו מאבק העובדות הסוציאליות בניסיונן הסיזיפי להעלות את שכרן - מניפות שלטים, זועקות את זעקת חסרי הכוח, ומושתקות באחוזי העלאה בודדים? האם הוא נראה כמו  קבוצת הצעירים שנאבקו על זכות הציבור על חוף פלמחים למול בעלי ההון שרצו לבנות יחידות נופש על החוף והצליחו? האם הוא נראה כמו המפגינים בכיכר תח'ריר, המתנגדים בדרעה, בתוניס, בלוב. מה קורה לכוח כשהוא נע בין חברת החשמל וניסיונותיה להקים תחנת פחם, בעוד תושבי אשקלון הנלחמים על אוויר נקי? ומה המשמעות של יחסי הכוח אזרח-מדינה כשבוחנים את הרפורמה בתכנון?

יום העיון הזה נוצר כדי לאפשר מרחב לחקירה, לשאלות, להטלת ספק. ניסינו לבנות אותו באופן שיאפשר לכמה שיותר קולות להישמע, ולחוכמת הקבוצה לבוא לידי ביטוי. המתודולוגיה שבה בחרנו מושפעת במידה רבה מהמרחב הווירטואלי, הרבה מעברים וטקסטים קצרים, הזדמנות להיות מושפעים ולהשפיע, ולהיות נוכחים גם ממרכז הבמה וגם מהכיסא שבקצה האולם.

אחד ממקורות ההשראה שלנו ביום העיון הזה הוא שיטת TED אשר נהגתה בתחילת שנות ה80, מתוך אמונה במשמעות שיש להפצת ידע ורעיונות כדי לשנות תפיסות והתנהגויות. TED לבש צורה לראשונה ככנס אליו הוזמנו דוברים משלושה עולמות: טכנולוגיה, בידור ועיצוב (technology, entertainment and design) אשר התבקשו לפרוס את משנתם בלא יותר מ-18 דקות, וממנו התפתחו כנסים נוספים והאתר המפורסם. הגוף שמפעיל את האתר הוא ארגון ללא כוונת רווח, וכיום ניתן למצוא באתר אלפי הרצאות בנושאים שונים שנמשכות 3 עד 18 דקות, וחלקן אף מתורגמות לשפות שונות, כולל עברית וערבית.

כפי שתראו בסדר היום שלפניכם, המבנה של יום העיון צפוף. יהיו לנו שתי הפסקות, הראשונה בת 20 דקות והשנייה בת חצי שעה. בכל יחידת זמן יהיו כמה מעברים, בין הרצאות ואל שולחנות עגולים. אנחנו נשתדל להחזיק את השלם, אתן מתבקשות ומתבקשים לסייע במעברים, ולאפשר לכולנו להיות ולנוע בין הלמידה של המליאה ללמידה של הקבוצות. בחרנו לסמן את המעברים עם וריאציות גולדברג ליצירה של באך, בביצוע גלן גולד בפסנתר.

ותודה לפני שנתחיל. יום עיון הוא אוסף של אינסוף פרטים, מחשבות ומשימות. תודה גדולה לאבי נוטקביץ ומיכאל שטרנברג שהיו שותפים בשלבים שונים של החשיבה והכתיבה, תודה לדפנה בהט שהעמידה לרשותנו את הרצאת הפתיחה שלה ביום העיון "עושים שלום", תודה מיוחדת לרוני ג'רבי על ניהול תהליך ההרשמה והדיאלוג איתכם, ותודה לשימי שותפתי שלימדה אותי ומלמדת כל העת איך מנהלים שותפות בתנועה שבין כוח לבין חולשה.

 
צור קשר מהיר
שם
טלפון
מייל