" /> Ofek Groups - ד"ר שי פרוגל
ד"ר שי פרוגל
ניטשה: הרצון לעוצמה(1)

פתח דבר

מקור החשיבה הפילוסופית ותכליתה הם הרצון להימנע מתעתועים או מאשליות - לפי סוקרטס: החכם הוא מי שאיננו מדמה לדעת את שאיננו יודע, ולפי ניטשה: אינני רוצה להשלות, אף לא את עצמי.

הכוח הוא מושג זר לפילוסופיה - הפילוסופיה חושבת על האמת ולא על הכוח - השיח האפנתי היום, שמושפע מהחשיבה הפוסט-מודרניסטית, יוצר התמקדות יתרה בשאלת הכוח - אף אם ניתוח יחסי הכוח הוא חשוב ועשוי לתרום לחשיבה הביקורתית, הוא הופך לבעייתי אם הוא מוותר על שאלת האמת.

כוח מול עוצמה - כוח כמושג שלילי שמניח התנגדות (בא מעולם הפיסיקה למדעי האדם) - עוצמה כמושג חיובי שמאפשר נתינה - שימוש בכוח כביטוי של היעדר עוצמה - כוח איננו קיים ללא התנגדות, נתינה איננה אפשרית בהיעדר עוצמה.

ניטשה

אתיקה של חיים במקום אתיקה של אמת מטאפיסית - "מות האלוהים" דורש בחינה מחודשת של התפיסה הקיומית שלנו - שלילת הרעיון של אמת מטאפיסית השוכנת מעבר לחיים - הפניית המבט מאמיתות טהורות ששוכנות מעבר לחיים אל עבר החווייה הקיומית של היחיד - התבוננות של מעבר לטוב ולרוע:

הפסיכולוגיה כולה נתקעה עד כה בדעותיו הקדומות וחששותיו של המוסר: לא העזה לרדת למעמקים. איש לא רפרף אפילו במחשבה קלילה על פני תפישה זו שאני תופש את הפסיכולוגיה: היותה מורפולוגיה ותורת התפתחותו של הרצון לעוצמה: כמובן במידה שמותר להבחין במה שנכתב עד כה אות למה שהושתק עד כה. (מעבר לטוב ולרוע, סעיף 23, עמוד 34)

פסיכולוגיה בצל אמיתות מטאפיסיות (פילוסופיות או דתיות) מסלפת את המבט במצוי לטובת התאמתו לרצוי - "אנשי האמיתות המטאפיסיות" (אנשי הדת והפילוסופיה) הציגו תפיסות נפש ששיקפו את המוסר שלהם (רעיון "הרצון החופשי": הענקת חופש לרצון כדי לשלול אותו מהמעשים - תפיסת מוסר ותפיסת נפש של אשמה) - סילוק המבט המוסרי מסוכן אך הכרחי כדי לחשוף את היסוד הקיומי של האדם:

בראש ובראשונה רוצה כל חי את כוחו להפעיל - החיים עצמם הם רצון לעוצמה: הקיום העצמי אינו אלא אחת התוצאות העקיפות והמצויות ביותר של רצון זה. (מעבר לטוב ולרוע, סעיף 13, עמוד 25)

ניטשה מציע התבוננות באדם לא דרך ההבחנה המסורתית של גוף ונפש, שנטועה במטאפיסיקה, אלא דרך ההתבוננות הביולוגית של גוף אורגני: פיסיו-פסיכולוגיה (אריסטו: הנפש היא צורתו של גוף טבעי חי) - כפי שהחלשת העוצמה של הגוף פוגעת בחיוניותו, כך החלשת העוצמה של הנפש פוגעת בחיוניותה - באופן משותף: כל החלשה פוגעת בחיוניותו של האדם כגוף אורגני (גוף חי) - מנקודת המבט של החיים הסכנה איננה טעות מטאפיסית (תיאולוגית או פילוסופית) אלא ההתנוונות - אי לכך, האתיקה של החיים דורשת את העצמת האדם לשם קיום ראוי יותר. 

האידיאל האתי שמציע ניטשה הוא אידיאל של התגברות עצמית: יכולתו של האדם להתגבר על הצורך שלו בוודאות (ניסוח כבעיה פסיכולוגית: קיבעונות) מבטאת את עוצמתו הקיומית [ההבדל בין כוח (force/Kraft) לעוצמה (power/Macht): התנגדות מול נתינה - מושג מעולם החומר (כוחות בין גופים) מול מושג מעולם הרוח (עוצמה רוחנית) - הכוח מופיע כמטאפורה של פטיש, העוצמה כמטאפורה של שמש] - זרתוסטרא, גיבורו הספרותי של ניטשה, פונה בפתח הספר כה אמר זרתוסטרא לשמש כסמל לעוצמה: 

אתה הכוכב הגדול! וכי מה היה אושרך לולא נמצאו לך אלה אשר להם אתה מאיר! [...] ראה! הייתה חכמתי עלי לטורח, כדבורה אשר ליקטה דבש די והותר, ועתה דרושות לי הידיים השלוחות [...] ראה! זו הכוס מבקשת לשוב ולהתרוקן וזרתוסטרא מבקש לשוב להיות אדם. (כה אמר זרתוסטרא, 9)

הנדיבות כמידה האתית הנעלה ביותר - נדיבות היא נתינה שמחה: נתינה שאיננה בשביל האחר אלא כנובעת ממצב קיומי של גודש אצל הנותן - שלילת הפסיכולוגיה של הדיכוי כשוללת חיים לטובת פסיכולוגיה של העצמה כמגבירת חיים - המטרה: התפתחות לעבר האפשרות של נתינה שמחה (לא נתינה כציווי דתי או מוסרי אלא כמצב קיומי).

פסיכולוגיית העוצמה של ניטשה, אם כן, מקורה בהחלפת ההתבוננות באדם דרך אמיתות מטאפיסיות (טבע האדם/מהות האדם/מוסר האדם - הכול בה"א הידיעה) בהתבוננות באדם דרך מושג החיים - האדם הוא יצור אורגני ולא ביטוי של אמת מטאפיסית - המצוי הופך לרצוי, על פי ההיגיון הפילוסופי שהממשי הוא הטוב: הרצון לעוצמה כמה ששוכן ביסוד החיים חייב לשכון ביסוד האתיקה - המידה האתית הגבוהה ביותר (המצב הקיומי הגבוה ביותר): נדיבות.



(1) מדובר בנקודות להרצאה ולא בהרצאה להקראה. בפועל, ביום העיון נאמרו דברים אחרים מהדברים הכתובים לעיל, ורוב הדברים הכתובים לעיל כלל לא נאמרו ביום העיון.

 
צור קשר מהיר
שם
טלפון
מייל